Proverbs 1

1The proverbs of Solomon the son of David, king of Israel;

מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ (1452)

2To know wisdom and instruction; to perceive the words of understanding;

לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׃ (1304)

3To receive the instruction of wisdom, justice, and judgment, and equity;

לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים׃ (2434)

4To give subtilty to the simple, to the young man knowledge and discretion.

לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה׃ (2628)

5A wise man will hear, and will increase learning; and a man of understanding shall attain unto wise counsels:

יִשְׁמַע חָכָם וְיֹוסֶף לֶקַח וְנָבֹון תַּחְבֻּלֹות יִקְנֶה׃ (1913)

6To understand a proverb, and the interpretation; the words of the wise, and their dark sayings.

לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם׃ (1450)

7The fear of the LORD is the beginning of knowledge: but fools despise wisdom and instruction.

יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ׃ (2519)

8My son, hear the instruction of thy father, and forsake not the law of thy mother:

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תֹּורַת אִמֶּךָ׃ (2624)

9For they shall be an ornament of grace unto thy head, and chains about thy neck.

כִּי ׀ לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ׃ (2272)

10My son, if sinners entice thee, consent thou not.

בְּנִי אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל־תֹּבֵא׃ (1121)

11If they say, Come with us, let us lay wait for blood, let us lurk privily for the innocent without cause:

אִם־יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם׃ (1705)

12Let us swallow them up alive as the grave; and whole, as those that go down into the pit:

נִבְלָעֵם כִּשְׁאֹול חַיִּים וּתְמִימִים כְּיֹורְדֵי בֹור׃ (1621)

13We shall find all precious substance, we shall fill our houses with spoil:

כָּל־הֹון יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל׃ (1551)

14Cast in thy lot among us; let us all have one purse:

גֹּורָלְךָ תַּפִּיל בְּתֹוכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ׃ (1532)

15My son, walk not thou in the way with them; refrain thy foot from their path:

בְּנִי אַל־תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם׃ (2565)

16For their feet run to evil, and make haste to shed blood.

כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ־דָּם׃ (1671)

17Surely in vain the net is spread in the sight of any bird.

כִּי־חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל־בַּעַל כָּנָף׃ (1729)

18And they lay wait for their own blood; they lurk privily for their own lives.

וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם׃ (1520)

19So are the ways of every one that is greedy of gain; which taketh away the life of the owners thereof.

כֵּן אָרְחֹות כָּל־בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח׃ (2126)

20Wisdom crieth without; she uttereth her voice in the streets:

חָכְמֹות בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבֹות תִּתֵּן קֹולָהּ׃ (2844)

21She crieth in the chief place of concourse, in the openings of the gates: in the city she uttereth her words, saying,

בְּרֹאשׁ הֹמִיֹּות תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר׃ (3964)

22How long, ye simple ones, will ye love simplicity? and the scorners delight in their scorning, and fools hate knowledge?

עַד־מָתַי ׀ פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצֹון חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ־דָעַת׃ (3460)

23Turn you at my reproof: behold, I will pour out my spirit unto you, I will make known my words unto you.

תָּשׁוּבוּ לְתֹוכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אֹודִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם׃ (2823)

24Because I have called, and ye refused; I have stretched out my hand, and no man regarded;

יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב׃ (2366)

25But ye have set at nought all my counsel, and would none of my reproof:

וַתִּפְרְעוּ כָל־עֲצָתִי וְתֹוכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם׃ (2716)

26I also will laugh at your calamity; I will mock when your fear cometh;

גַּם־אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם׃ (851)

27When your fear cometh as desolation, and your destruction cometh as a whirlwind; when distress and anguish cometh upon you.

בְּבֹא [כְשַׁאֲוָה כ] (כְשֹׁואָה ׀ ק) פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה׃ (2286)

28Then shall they call upon me, but I will not answer; they shall seek me early, but they shall not find me:

אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי׃ (1508)

29For that they hated knowledge, and did not choose the fear of the LORD:

תַּחַת כִּי־שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ׃ (2559)

30They would none of my counsel: they despised all my reproof.

לֹא־אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל־תֹּוכַחְתִּי׃ (1681)

31Therefore shall they eat of the fruit of their own way, and be filled with their own devices.

וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ׃ (1756)

32For the turning away of the simple shall slay them, and the prosperity of fools shall destroy them.

כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם׃ (3315)

33But whoso hearkeneth unto me shall dwell safely, and shall be quiet from fear of evil.

וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן־בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה׃ (1669)