Isaiah 33

1Woe to thee that spoilest, and thou wast not spoiled; and dealest treacherously, and they dealt not treacherously with thee! when thou shalt cease to spoil, thou shalt be spoiled; and when thou shalt make an end to deal treacherously, they shall deal treacherously with thee.

הֹוי שֹׁודֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבֹוגֵד וְלֹא־בָגְדוּ בֹו כַּהֲתִמְךָ שֹׁודֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָךְ׃ (3288)

2O LORD, be gracious unto us; we have waited for thee: be thou their arm every morning, our salvation also in the time of trouble.

יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף־יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה׃ (2771)

3At the noise of the tumult the people fled; at the lifting up of thyself the nations were scattered.

מִקֹּול הָמֹון נָדְדוּ עַמִּים מֵרֹומְמֻתֶךָ נָפְצוּ גֹּויִם׃ (1532)

4And your spoil shall be gathered like the gathering of the caterpiller: as the running to and fro of locusts shall he run upon them.

וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁוקֵק בֹּו׃ (1850)

5The LORD is exalted; for he dwelleth on high: he hath filled Zion with judgment and righteousness.

נִשְׂגָּב יְהוָה כִּי שֹׁכֵן מָרֹום מִלֵּא צִיֹּון מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃ (1928)

6And wisdom and knowledge shall be the stability of thy times, and strength of salvation: the fear of the LORD is his treasure.

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אֹוצָרֹו׃ (3831)

7Behold, their valiant ones shall cry without: the ambassadors of peace shall weep bitterly.

הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלֹום מַר יִבְכָּיוּן׃ (1511)

8The highways lie waste, the wayfaring man ceaseth: he hath broken the covenant, he hath despised the cities, he regardeth no man.

נָשַׁמּוּ מְסִלֹּות שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח הֵפֵר בְּרִית מָאַס עָרִים לֹא חָשַׁב אֱנֹושׁ׃ (4131)

9The earth mourneth and languisheth: Lebanon is ashamed and hewn down: Sharon is like a wilderness; and Bashan and Carmel shake off their fruits.

אָבַל אֻמְלְלָה אָרֶץ הֶחְפִּיר לְבָנֹון קָמַל הָיָה הַשָּׁרֹון כָּעֲרָבָה וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶל׃ (2893)

10Now will I rise, saith the LORD; now will I be exalted; now will I lift up myself.

עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה עַתָּה אֵרֹומָם עַתָּה אֶנָּשֵׂא׃ (2488)

11Ye shall conceive chaff, ye shall bring forth stubble: your breath, as fire, shall devour you.

תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם׃ (3145)

12And the people shall be as the burnings of lime: as thorns cut up shall they be burned in the fire.

וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפֹות שִׂיד קֹוצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ׃ (2726)

13Hear, ye that are far off, what I have done; and, ye that are near, acknowledge my might.

שִׁמְעוּ רְחֹוקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וּדְעוּ קְרֹובִים גְּבֻרָתִי׃ (3130)

14The sinners in Zion are afraid; fearfulness hath surprised the hypocrites. Who among us shall dwell with the devouring fire? who among us shall dwell with everlasting burnings?

פָּחֲדוּ בְצִיֹּון חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי ׀ יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אֹוכֵלָה מִי־יָגוּר לָנוּ מֹוקְדֵי עֹולָם׃ (2191)

15He that walketh righteously, and speaketh uprightly; he that despiseth the gain of oppressions, that shaketh his hands from holding of bribes, that stoppeth his ears from hearing of blood, and shutteth his eyes from seeing evil;

הֹלֵךְ צְדָקֹות וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקֹּות נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנֹו מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאֹות בְּרָע׃ (5827)

16He shall dwell on high: his place of defence shall be the munitions of rocks: bread shall be given him; his waters shall be sure.

הוּא מְרֹומִים יִשְׁכֹּן מְצָדֹות סְלָעִים מִשְׂגַּבֹּו לַחְמֹו נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים׃ (2710)

17Thine eyes shall see the king in his beauty: they shall behold the land that is very far off.

מֶלֶךְ בְּיָפְיֹו תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים׃ (2193)

18Thine heart shall meditate terror. Where is the scribe? where is the receiver? where is he that counted the towers?

לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת־הַמִּגְדָּלִים׃ (1822)

19Thou shalt not see a fierce people, a people of a deeper speech than thou canst perceive; of a stammering tongue, that thou canst not understand.

אֶת־עַם נֹועָז לֹא תִרְאֶה עַם עִמְקֵי שָׂפָה מִשְּׁמֹועַ נִלְעַג לָשֹׁון אֵין בִּינָה׃ (3119)

20Look upon Zion, the city of our solemnities: thine eyes shall see Jerusalem a quiet habitation, a tabernacle that shall not be taken down; not one of the stakes thereof shall ever be removed, neither shall any of the cords thereof be broken.

חֲזֵה צִיֹּון קִרְיַת מֹועֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל־חֲבָלָיו בַּל־יִנָּתֵקוּ׃ (5114)

21But there the glorious LORD will be unto us a place of broad rivers and streams; wherein shall go no galley with oars, neither shall gallant ship pass thereby.

כִּי אִם־שָׁם אַדִּיר יְהוָה לָנוּ מְקֹום־נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל־תֵּלֶךְ בֹּו אֳנִי־שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ׃ (3334)

22For the LORD is our judge, the LORD is our lawgiver, the LORD is our king; he will save us.

כִּי יְהוָה שֹׁפְטֵנוּ יְהוָה מְחֹקְקֵנוּ יְהוָה מַלְכֵּנוּ הוּא יֹושִׁיעֵנוּ׃ (1467)

23Thy tacklings are loosed; they could not well strengthen their mast, they could not spread the sail: then is the prey of a great spoil divided; the lame take the prey.

נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל־יְחַזְּקוּ כֵן־תָּרְנָם בַּל־פָּרְשׂוּ נֵס אָז חֻלַּק עַד־שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז׃ (3142)

24And the inhabitant shall not say, I am sick: the people that dwell therein shall be forgiven their iniquity.

וּבַל־יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן׃ (2033)