2 Samuel 7

1And it came to pass, when the king sat in his house, and the LORD had given him rest round about from all his enemies;

וַיְהִי כִּי־יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתֹו וַיהוָה הֵנִיחַ־לֹו מִסָּבִיב מִכָּל־אֹיְבָיו׃ (1262)

2That the king said unto Nathan the prophet, See now, I dwell in an house of cedar, but the ark of God dwelleth within curtains.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יֹושֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרֹון הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתֹוךְ הַיְרִיעָה׃ (3673)

3And Nathan said to the king, Go, do all that is in thine heart; for the LORD is with thee.

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְהוָה עִמָּךְ׃ (2101)

4And it came to pass that night, that the word of the LORD came unto Nathan, saying,

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃ (1190)

5Go and tell my servant David, Thus saith the LORD, Shalt thou build me an house for me to dwell in?

לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־עַבְדִּי אֶל־דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה־לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי׃ (3213)

6Whereas I have not dwelt in any house since the time that I brought up the children of Israel out of Egypt, even to this day, but have walked in a tent and in a tabernacle.

כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיֹּום הַעֲלֹתִי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיֹּום הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן׃ (4398)

7In all the places wherein I have walked with all the children of Israel spake I a word with any of the tribes of Israel, whom I commanded to feed my people Israel, saying, Why build ye not me an house of cedar?

בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת־אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעֹות אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים׃ (8956)

8Now therefore so shalt thou say unto my servant David, Thus saith the LORD of hosts, I took thee from the sheepcote, from following the sheep, to be ruler over my people, over Israel:

וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיֹות נָגִיד עַל־עַמִּי עַל־יִשְׂרָאֵל׃ (4657)

9And I was with thee whithersoever thou wentest, and have cut off all thine enemies out of thy sight, and have made thee a great name, like unto the name of the great men that are in the earth.

וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדֹול כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃ (4956)

10Moreover I will appoint a place for my people Israel, and will plant them, that they may dwell in a place of their own, and move no more; neither shall the children of wickedness afflict them any more, as beforetime,

וְשַׂמְתִּי מָקֹום לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עֹוד וְלֹא־יֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְעַנֹּותֹו כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁונָה׃ (5774)

11And as since the time that I commanded judges to be over my people Israel, and have caused thee to rest from all thine enemies. Also the LORD telleth thee that he will make thee an house.

וּלְמִן־הַיֹּום אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי־בַיִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ יְהוָה׃ (4083)

12And when thy days be fulfilled, and thou shalt sleep with thy fathers, I will set up thy seed after thee, which shall proceed out of thy bowels, and I will establish his kingdom.

כִּי ׀ יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתֹּו׃ (5487)

13He shall build an house for my name, and I will stablish the throne of his kingdom for ever.

הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתֹּו עַד־עֹולָם׃ (2645)

14I will be his father, and he shall be my son. If he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with the stripes of the children of men:

אֲנִי אֶהְיֶה־לֹּו לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתֹו וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם׃ (2728)

15But my mercy shall not depart away from him, as I took it from Saul, whom I put away before thee.

וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ (3620)

16And thine house and thy kingdom shall be established for ever before thee: thy throne shall be established for ever.

וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עֹולָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכֹון עַד־עֹולָם׃ (2022)

17According to all these words, and according to all this vision, so did Nathan speak unto David.

כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיֹון הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל־דָּוִד׃ (1372)

18Then went king David in, and sat before the LORD, and he said, Who am I, O Lord GOD? and what is my house, that thou hast brought me hitherto?

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד־הֲלֹם׃ (2256)

19And this was yet a small thing in thy sight, O Lord GOD; but thou hast spoken also of thy servant’s house for a great while to come. And is this the manner of man, O Lord GOD?

וַתִּקְטַן עֹוד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל־בֵּית־עַבְדְּךָ לְמֵרָחֹוק וְזֹאת תֹּורַת הָאָדָם אֲדֹנָי יְהוִה׃ (4445)

20And what can David say more unto thee? for thou, Lord GOD, knowest thy servant.

וּמַה־יֹּוסִיף דָּוִד עֹוד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְהוִה׃ (2092)

21For thy word’s sake, and according to thine own heart, hast thou done all these great things, to make thy servant know them.

בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל־הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהֹודִיעַ אֶת־עַבְדֶּךָ׃ (2903)

22Wherefore thou art great, O LORD God: for there is none like thee, neither is there any God beside thee, according to all that we have heard with our ears.

עַל־כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי־אֵין כָּמֹוךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ׃ (2636)

23And what one nation in the earth is like thy people, even like Israel, whom God went to redeem for a people to himself, and to make him a name, and to do for you great things and terrible, for thy land, before thy people, which thou redeemedst to thee from Egypt, from the nations and their gods?

וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גֹּוי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדֹּות־לֹו לְעָם וְלָשׂוּם לֹו שֵׁם וְלַעֲשֹׂות לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאֹות לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גֹּויִם וֵאלֹהָיו׃ (7045)

24For thou hast confirmed to thyself thy people Israel to be a people unto thee for ever: and thou, LORD, art become their God.

וַתְּכֹונֵן לְךָ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל ׀ לְךָ לְעָם עַד־עֹולָם וְאַתָּה יְהוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים׃ (3118)

25And now, O LORD God, the word that thou hast spoken concerning thy servant, and concerning his house, establish it for ever, and do as thou hast said.

וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל־עַבְדְּךָ וְעַל־בֵּיתֹו הָקֵם עַד־עֹולָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃ (4504)

26And let thy name be magnified for ever, saying, The LORD of hosts is the God over Israel: and let the house of thy servant David be established before thee.

וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד־עֹולָם לֵאמֹר יְהוָה צְבָאֹות אֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכֹון לְפָנֶיךָ׃ (3030)

27For thou, O LORD of hosts, God of Israel, hast revealed to thy servant, saying, I will build thee an house: therefore hath thy servant found in his heart to pray this prayer unto thee.

כִּי־אַתָּה יְהוָה צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת־אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה־לָּךְ עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת־לִבֹּו לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת־הַתְּפִלָּה הַזֹּאת׃ (6148)

28And now, O Lord GOD, thou art that God, and thy words be true, and thou hast promised this goodness unto thy servant:

וְעַתָּה ׀ אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל־עַבְדְּךָ אֶת־הַטֹּובָה הַזֹּאת׃ (3375)

29Therefore now let it please thee to bless the house of thy servant, that it may continue for ever before thee: for thou, O Lord GOD, hast spoken it: and with thy blessing let the house of thy servant be blessed for ever.

וְעַתָּה הֹואֵל וּבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיֹות לְעֹולָם לְפָנֶיךָ כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית־עַבְדְּךָ לְעֹולָם׃ (5214)